יום שבת, 28 בנובמבר 2009

4

9

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

DSC_0276 אלה

יום חמישי, 12 בנובמבר 2009

DSC_2858

יום שבת, 7 בנובמבר 2009

10

11

9

יום שישי, 6 בנובמבר 2009

16

יום שני, 2 בנובמבר 2009

תורכיה 1

תורכיה 2

תורכיה 3 

תורכיה 4 

תורכיה 7

כל מה שבנאדם מתאווה אליו זה מעט הגיון בחייו. בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. לא יום יום, לא שעה שעה, אבל כשמגיע הרגע בו מתהפך עליו עולמו, הוא שואל את עצמו את השאלה שכל הזמן הייתה שם, מרחפת כמו ענן אפור מעל, מקווה שלא להישאל: למה? בנאדם מקיף את עצמו בתקוות, באמונות, במשפטים שהוא מספר לעצמו על מנת לעשות סדר בעולמו. והאמיתות האלה טבועות בו כל כך עמוק עד שנדמה לו שהוא מאמין בהן, שגם הלב עוקב. בנאדם מספר לעצמו שהוא מוכשר ויפה וחכם ושזה מגיע לו, כי ככה הוא רוצה, ואין סיבה שלא, כי ככה כל הקצוות מתחברים והרי זה קומון סנס. בנאדם ינגן לעצמו כל מנגינה שתעזור לו לצלוח את היום.

ואז מגיע הרגע בו הוא מבין שצריך להפוך ת'תקליט.

בוקר אחד קורה משהו שלא מסתדר עם ההגיון שמרכיב את חייו. קורה משהו שלא נלקח בחשבון. כשהוא עשה את המתמטיקה, הוא כנראה חיפף. קורה משהו שהוא סטירה מצלצלת לכל האמונות. מישהו טרק את הדלת בחוזקה במגדל הזכוכית שבנה. והכל מתרסק. כל הזכוכיות על הרצפה. וזה כואב ומלכלך והנשימה נעתקת, והכל מלא בדם. וזה לא מחזה יפה. תאמינו לי.

ולחשוב מחדש? לארגן את הכל שוב בסדר כזה שאפשר לחיות איתו? לאסוף חתיכה חתיכה, לבדוק מחדש אם היא מתאימה? ואם לא? למצוא חדשה במקומה? איפה? וכמה זמן זה יקח? ומה עוד יצטרך לעבור עד שימצא? ואיך יצא מהבית עד אז? איך ימשיך, כאילו כלום לא קרה?

שוקת שבורה.

לחשוב מחדש. לארגן את הכל שוב בסדר כזה שאפשר לחיות איתו. לאסוף חתיכה חתיכה, לבדוק מחדש אם היא מתאימה. למצוא חדשה במקומה. כאילו כלום לא קרה.