אלה הם חיים של הבטחות

 

דוגמנית: אוריה

שמלה ועגילים: +A

* את שאר הצילומים אפשר לראות בבלוג של +A ושלי.

היהודים

 

 

                                                                          "לפני זמן מה פגשתי אשה יפה,

                                                                             שסבה עשה לי ברית מילה

                                                                         זמן רב לפני שנולדה. אמרתי לה,

                                                                    את לא מכירה אותי ואני לא מכיר אותך,

                                                                              אבל אנחנו העם היהודי,

                                                                    סבך המת ואני הנימול ואת הנכדה היפה

                                                                       זהובת השער: אנחנו העם היהודי"

                                                                                  - יהודה עמיחי

דוגמנית: עדן

שמלה: זארה

 

 

דר, 17

כובע: מיס סלפרידג'

סריג: זארה

תיק: טומי הילפיגר

מגפיים: ביג טום

במשך תקופה של כשנה צילמתי את מדור אופנת הרחוב במגזין GO. אני חייבת להגיד שכל העניין הזה של לתפוס אנשים שלבושים באופן מעורר השראה לא היה פשוט לי בכלל. ולא מהסיבה שלא היו כאלה, אלא מהסיבה שהתקשיתי להבין אם אני אמורה לצלם כאלה שמעוררים בי משהו או כאלה שאני חושבת שהקוראים יאהבו לראות. במהלך השנה הדיבור עם עצמי בסוגיה זו הפך להיות יותר ויותר פילוסופי (מה המשקל של הטעם האישי שלי במשימה מסוג זה? אני צריכה להשפיע באיזושהי דרך על המדפדפים? אני מסוגלת להשפיע...?). אין ספק, רוב המצולמים שאני הייתי מגדירה אותם כבעלי סגנון מעורר השראה, נשארו על רצפת חדר העריכה, כמו שאומרים. כנראה בגלל שהסגנון שעושה לי את זה הוא מאוד פשוט ונקי ומדויק. באופן כזה שכשאני מסתכלת על הבנאדם אני אראה כמה הוא יפה ולא כמה יפים הבגדים שלו. כלומר, שהסגנון שלו זה מה שיוציא אותו אפילינג, או משהו כזה… נו, זה הכי כאילו קומון סנס, אבל זה לא כל כל פשוט מסתבר, ל-90% מהאוכלוסיה.

מי שדווקא עשתה עבודה טובה, זאת ספיר.

 

ספיר, 15

חולצה: זארה

גופיה: אירית

ג'ינס: please

נעליים: nike

(LAGUNA BLU (loving you

 

 

חולצה: פוקס

ג'ינס: Lee

נעליים: Nike

דוגמנית: אוריה

 

                                                                                "הכוכב הזה מת

                                                                              אבל רואים אותו כאן

                                                                               הוא כבר לא באמת

                                                                           אבל האור שלו לא נעלם"

                                                                              - דניאלה ספקטור

דוגמנית: אלה

שמלה: זארה

Hey i long to play

 

   

לי טריפון, 28

משקפיים: קושקה וינטג'

סוודר: מברלין, עבודת יד

ג'ינס: דיזל

מגפיים: באלי

תיק: וינטג' משנות ה-80

עגילים: אוסף פרטי

ימים טובים

1982. ימי מלחמת לבנון. אני בת 10. על הדשא הגדול של חדר האוכל מתקיימות 3 חתונות (!!!) בעת ובעונה אחת. כל הקיבוץ ושלל אורחיו פוקדים את הדשא. האוכל מסודר על שולחנות עץ ארוכים הנשענים על "חמורים". גרילנדות אורות ממוקמות מעט מעל ראשנו. קצת גבוה יותר חגים מסוקים בדרכם ללבנון. והפסקול הזה ברקע. ימים טובים. אי אפשר להאשים אותי באופטימיות יתר כשמבינים שויז'ואלז מסוג זה צרובים בתודעתי. הם אלה שהזינו את ילדותי, אותי. הכלות היו היפות ביותר שראיתי בחיי. לאחת מהן הייתה צמה שהגיעה כמעט לברכיה (אמהות, גדלו שערכן, אתן לא מבינות מה זה עושה לילדים) וזר פרחים שענדה על היד, לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים במשך כל הערב. על הבמה שני טורי חברים בחולצות לבנות מרימים כפות דקלים, יוצרים שער מאולתר בו עוברים הזוגות הנישאים, לקולה של אסתר הקשישה המקריאה את ברכת"פיתחו את השער" – הכתובה של המשק, עליה היו צריכים לחתום בנוסף לכתובה האמיתית. והמסר שלה היה חד משמעי, נישואיהם היו לא רק אחד לשני אלא גם, ובעיקר, לקיבוץ. התכנית האמנותית כללה, כמו בכל חתונה את "מר נרקיס" (שיר של דני גרנות, המספר על הדון-ז'ואן המקומי ומעלליו), בו רקדו בכל פעם החתן עם קבוצת "היפות" של הקיבוץ (היום הן סתם "כוסיות"). הכוריאוגרפיה הדלה לא נשכחה ממני עד עצם היום הזה. הכל היה פשוט וצנוע. ובשבילי זה היה כזה "וואו". אני תוהה אם זה בגלל שהייתי ילדה. או שאולי איפושהו בדרך הלכנו קצת לאיבוד עם כל ההפקות הגרנדיוזיות שיש היום, שאף אחד כבר לא ממש מתרגש מהן.

(זה בשביל למחוק את הטעם המר של המשפט בסוף הרשימה)

 

                                                                            "ונפלתי לארץ בשקט

                                                                            עצמתי עיני אטמתי ליבי

                                                                         והרגשתי איך אני מתפרקת

                                                                          מכל כאבי, מכל בדידותי"

                                                                               - ברק פלדמן

דוגמנית: נילי

שמלה: זארה

FOREVER NOT YOURS

 

                                                              Memories they keep coming through"

                                                                       The good ones hurt more

                                                                        "Than the bad ones do

                                                                                         a-ha -

דוגמניות: מעיין ולינה

בגדים: אניצ'ה  www.anichashop.co.il

 

                                                                                  "שיהיה כאן כמו עיר

                                                                                    ושיהיה כאילו סרט

                                                                                     והטיפשות מלכה

                                                                                    האטימות שולטת"

                                                                                        - דן תורן

דוגמנית: לירון

שמלה: מנגו

סנדלים: nine west

מגדל זכוכית

 

 

 

כל מה שבנאדם מתאווה אליו זה מעט הגיון בחייו. בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. לא יום יום, לא שעה שעה, אבל כשמגיע הרגע בו מתהפך עליו עולמו, הוא שואל את עצמו את השאלה שכל הזמן הייתה שם, מרחפת כמו ענן אפור מעל, מקווה שלא להישאל: למה? בנאדם מקיף את עצמו בתקוות, באמונות, במשפטים שהוא מספר לעצמו על מנת לעשות סדר בעולמו. והאמיתות האלה טבועות בו כל כך עמוק עד שנדמה לו שהוא מאמין בהן, שגם הלב עוקב. בנאדם מספר לעצמו שהוא מוכשר ויפה וחכם ושזה מגיע לו, כי ככה הוא רוצה, ואין סיבה שלא, כי ככה כל הקצוות מתחברים והרי זה קומון סנס. בנאדם ינגן לעצמו כל מנגינה שתעזור לו לצלוח את היום.

ואז מגיע הרגע בו הוא מבין שצריך להפוך ת'תקליט.

בוקר אחד קורה משהו שלא מסתדר עם ההגיון שמרכיב את חייו. קורה משהו שלא נלקח בחשבון. כשהוא עשה את המתמטיקה, הוא כנראה חיפף. קורה משהו שהוא סטירה מצלצלת לכל האמונות. מישהו טרק את הדלת בחוזקה במגדל הזכוכית שבנה. והכל מתרסק. כל הזכוכיות על הרצפה. וזה כואב ומלכלך והנשימה נעתקת, והכל מלא בדם. וזה לא מחזה יפה. תאמינו לי.

ולחשוב מחדש? לארגן את הכל שוב בסדר כזה שאפשר לחיות איתו? לאסוף חתיכה חתיכה, לבדוק מחדש אם היא מתאימה? ואם לא? למצוא חדשה במקומה? איפה? וכמה זמן זה יקח? ומה עוד יצטרך לעבור עד שימצא? ואיך יצא מהבית עד אז? איך ימשיך, כאילו כלום לא קרה?

שוקת שבורה.

לחשוב מחדש. לארגן את הכל שוב בסדר כזה שאפשר לחיות איתו. לאסוף חתיכה חתיכה, לבדוק מחדש אם היא מתאימה. למצוא חדשה במקומה. כאילו כלום לא קרה.

הכל כל כך מושלם בקליפ זה. הקול שלה, המילים, הסגנון הדיסקו-פאנקי (או האלקטרו-פופי או הטריפ-הופי, וואט אבר), הויברציות שלה, האנרגיה. בעיקר איך שהיא זזה.                                                                                                                                                       

בגלגול הבא, בוודאות, אני רוצה להיות רוזין מרפי.

 

                   

                                                                           "אולי מחר אני אהיה יפה מאוד

                                                                             ובשחור אישוניך אהיה לבנה

                                                                           ותראינה עיניך כי אני יפה מאוד

                                                                                        ומצחי טהור

                                                                                       כאור הלבנה"

                                                                                     - לאה גולדברג

דוגמנית: אלה

 

                                                                     "קח אותי, קח אותי אל מקום גבוה

                                                                              על כף ידך, שא אותי

                                                                              שא אותי  כמו תינוק

                                                                              ואתה, השומר עלי"

                                                                              - אפרת בן-צור

דוגמנית: אלה

בואו בנים

שלושה בלוגים שווים (שלושתם ישראלים, שלושתם בנים. ככה יצא):

 הזה של המוריס – למרות שהעולם שלי זה לא העולם שלו, למרות שהוא מתעסק המון באקטואליה, למרות שלפעמים אין לי מושג על מה הוא מדבר, הבלוג שלו זה הדבר הכי שנון ומצחיק שיצא לי להיתקל בו בזמן האחרון. אני לא יודעת מה איתכם אבל כשאני מגלה בלוג חדש אני קוראת את כל היסטוריית הפוסטים שלו מההתחלה. במקרה הזה, מומלץ לעשות את אותו דבר. בסיום הקריאה כבר היו לי עיניים מזוגגות כאלה של מאוהבת.

שותה וקם – כאן מדובר בבחור שמתעסק בענייני בחורות. כל מיני לינדזי לוהן, סיינה מילר, בר רפאלי ושות', אבל לא רק. (האמת שממש לא רק. גם מוזיקה וקולנוע וטלביזיה ותרבות בכלל. אבל אני חייבת להודות שהעיסוק בשלל נערות הרגע הוא זה ששבה את ליבי). אז או ששטויות של בנות התחילו לעניין גם בנים, או שהעולמות שלנו לא כאלה שונים, או שאנחנו הולכים ומתקרבים… או שיש פה משהו מרענן באמת וצריך להתחיל לתת לזה קרדיט.

ויה — הלינקבלוג של טל מסינג – כשמו כן הוא, קישורים לכל הדברים המגניבים ברשת. עם כפית לתוך הפה. מתעדכן על בסיס יומיומי. למי הוא מיועד? יש שיגידו לאלה שאין להם חיים. ואני אומרת, למי שיודע חיים טובים מה הם.

בקרוס-אוובר חד, מהכפר אל הכיכר

 

   

   

טל, 24 (ימין, למעלה)

שמלה: מחנות יד שניה בשנקין

סנדלים: בזוקה

מיקי (שמאל, למעלה)

הילה, 28 (ימין, למטה)

שמלה: קיוביקה

חגורה: סנסי

סנדלים: max

יצורים מביני עניין (שמאל למטה)

 

דוגמנית: אלה

בגד-גוף: דאנסשופ

 

                                                                                  "מה שהיה היה

                                                                                    מה שהיה היה

                                                                                    קיץ יפה אחד

                                                                                   לבד איתך לבד

                                                                                        בקיץ"

                                                                                - אריק אינשטיין

דוגמניות: שהם ואוריה

 

                                                                         "עיני זלגו דמעות של אושר

                                                                            חיי היו ימים של בוסר"

                                                                               - אהובה עוזרי

דוגמן: יוחאי

EVERY ONE IS A OK

 

  

דוגמן: רום

 

                                                                    All I need is to be loved"

                                                               "?Can't you take it out of me

                                                                                    Moby -

דוגמניות: אופיר ושרון

בגדים: זארה

זה השיר שנמצא אצלי בימים אלה במקום הראשון בפלייליסט, במחשב שלי וגם בתוך הראש. on and on .on and on.

on and on on the beat goes. וחשבתי לעצמי:

1. מדונה. הגוף שלה. כשאומרים ש"אין דברים כאלה", נראה לי שלזה מתכוונים. נראה לי שזאת דוגמא טובה.

2. גוף גוף, אבל אי אפשר לעצור את הזמן כשמדובר באיברים הפנימיים. שימו לב איך נשבר לה הקול באיזור 1:56 כשהיא צועקת tel-aviv.

3. למי היא מכוונת כשהיא שרה את המילים האלו? לעצמה? אולי אלי? אבל היא לא מכירה אותי, אז… אולי יש מצב… שכולנו באותה סירה..?

    (אפילו מדונה…? ואני..?)

HOW DOES IT MAKE YOU FEEL

 

                                                               i am feeling very warm right now"

                                                                        please don't disappear

                                                                     i am spacing out with you

                                    "you are the most beautiful entity that i have ever dreamed of

                                                                                       air -

דוגמנית: יובל

 

                                                                         "כרגע זה נראה לא טוב

                                                                              אומרים שבקרוב

                                                                           לא מדברים על הסוף"

                                                                            - חוה אלברשטיין

                   

הסיפור הזה צריך להתחיל מהסוף. והסוף היה לא טוב. אבא שלי יושב בחדר האוכל עם המגש שלו והפנים אל הקיר. בשביל לא לראות אף אחד כשהוא אוכל, במקום שאמור היה לספק לו, מלבד ארוחות, גם אינטרקציה חברתית והתרועעות קז'ואלית עם מי שחולקים איתו את אותו הבית. אבל בשבילו זה נגמר. הוא כבר שנא את כולם. אמר שהם עושים לו בחילה. לא הבין מה הוא עושה שם (בשבילו הקיבוץ הזה הוא כבר "שם", בשבילי עדיין "פה").

והויז'ואל הפרטי הזה מספר גם את הסיפור הקולקטיבי. כי הסוף הזה היה גם ההתחלה. של ההפרטה. זהו. נגמר.

אין יותר ילדים וכלבים מתרוצצים בין השולחנות. אין יותר תורנויות (והחלפות והברזות). אין יותר מתנדבים, להגניב אליהם מבטים, בשתי השורות הראשונות. אין יותר קוסקוס של אשכנזים. אין יותר קבלות שבת. אין יותר מפגשים חברתיים מובנים מאליהם. אין יותר ארוחות ערב וארוחות בוקר וצהריים.

וזהו. אין פה מוסר השכל, איזו תובנה. אולי רק משפט מצחיק אחד של ברנארד שואו, שהולך בערך ככה: מי שמעולם לא היה קומוניסט הוא ממש טיפש, אבל מי שנשאר קומוניסט הוא לגמרי אידיוט.

 

דוגמנית: יובל

 

                                                                         "והכי קשה זה רוח של סתיו

                                                                             כשאין ירח והלילה קר

                                                                                       מוזר"

                                                                                 - רן אלמליח

דוגמנית: שהם

מעיל: זארה

הברבור

 

     

  

מאי, 20

משקפיים: של סבתא

עגילים: ליהי צבילינגר

חולצה: מברלין

חגורה ותיק: H&M

ג'ינס: anna k

נעליים: בנקר

שעון: nike

(פורסם במדור אופנת רחוב במגזין GO)

צלילה נעימה

 

אוזורה (הונגריה) 1999

ילדה קטנה רוכבת על סוס, פרפרים מסתבכים בשיער הבלונדיני שלה, כדור פורח, מים מוגזים, פרחי בר,

טמפרטורה שלא עולה על 25 מעלות, אלפי פנים שזופות שמסתכלות למעלה.

וירח שמכסה את השמש.

אני תמיד ארגיש בבית איפה שאני רחוקה וזרה, ולא ברורה. איפה שהלא-ידוע זוקף את ראשו.

איפה שהכל יכול לקרות.

HELLO I AM ALIVE AND LOVELY

 

 

דוגמנית: נטלי

בגד-ים: אוסף פרטי

feel my heart, it's disturbed

 

דוגמנית: אוריה

מאחורי השמש

 

                                                                        "במקום להבשיל צומחת קליפה

                                                                                   ציפור בחשיכה

                                                                              שמור עלי, תגלה אותי

                                                                              שמור עלי, תגלה אותי"

                                                                                 - יובל שפרמן

דוגמן: אסף

בגדים: פול אנד בר

i love pedro

 

"סקס מאוד מעניין אותי. מבחינה חברתית"  ("חיבוקים שבורים" )

אז הייתי היום בסרט "חיבוקים שבורים" של אלמדובר (הגיע הזמן). אבל אני לא אספר על הסרט. רק על איך שאלמדובר  השפיע עלי. על זה שהוא  גרם לי לאהוב נשים.  

אף פעם לא החזקתי מנשים. חשבתי שהן חלשות, מצטדקות, תמיד מתנצלות על מי שהן, סאקריות של תשומת לב, נו… חיות בסרט. ספרות/ קולנוע/ אמנות נשית תמיד נראתה לי מתגוננת. איפושהו בין השורות תמיד קיבלתי את התחושה שהן מנסות להוכיח משהו (שהן טובות מספיק) כי הן מרגישות קצת נחותות. מעולם (בעוונותיי) לא הייתי גאה בעובדת היותי אישה. אני מעריצה גברים. אלה יודעים להחזיק את העמוד שדרה שלהם כמו שצריך. להרגשה הזאת שלי אפשר כמובן ליחס תיאוריות פסיכולוגיסטיות שונות, אף פעם לא בדקתי את זה (יש גבול לרמת המודעות שאני מעוניינת להיות בה).

ואז הגיע אלמדובר. והסרטים שלו. והנשים. וכמה שהן שבורות (מה זה שבורות, מרוסקות), דרמטיות יתר על המידה ומלאות בפאתוס, ככה הוא אוהב אותן יותר.  וכמה שהסיפורים שלו קשים, ככה הפריימים שלו מוקפדים ומרהיבים. ואיך שהוא גורם לכל הבוץ הזה שהן נמצאות בו להראות כל כך יפה ומנצנץ. והוא מסוגל להציג את הנשים הכי אומללות, מגוחכות ולא הגיוניות, כשלמות, חזקות ולגמרי מעוררות השראה. וזאת הגדולה שלו, היכולת להראות לנו איך הוא תופס אותן, בצורה כ"כ מדויקת, דרך העיניים שלו ולאהוב אותן, ולא לפחד להזדהות איתן.

וברגע שסרט מצליח לעשות לך את זה, להשפיע על החיים שלך באיזושהי רמה, לגרום לך לחשוב אחרת, זה כבר לא קולנוע, זאת אמנות. ולהיות מסוגל לעשות גלוריפיקציה לדבר הזה שנקרא חיים, זאת כבר לא אמנות… זאת  גאונות!   

דוגמנית: לירון

בגד-ים: גוטקס                          

all the pale things under the earth will reverse

 

דוגמנית: עדן

שמלה: זארה

 

 

                                                                               "אני בדרכי אל התהילה

                                                                                       חכה לי כאן

                                                                                     אחרי הנפילה"

                                                                                     - עלמה זהר

דוגמנית: מריה

וסט ושמלה: זארה

מגפונים: אוסף פרטי

 

                  

                                                                    "אני חיה בארץ שכלום לא חל בה

                                                                    מבזבזת את היום וממצה את העיקר

                                                                       כל השבוע זו אותה החלווה

                                                                       נמאס לי כבר משמן וסוכר"

                                                                              - דפנה קינן

דוגמנית: יובל

בגדים: זארה

שנה קלה!

 

                                                                          "הייתי צריך לראות את זה בא

                                                                                   לראות את זה בה

                                                                                   לראות את זה בא

                                                                           הייתי יכול לזהות את השמלה

                                                                                 להכיר את התנוחה

                                                                                   ומה יהיה בסוף"

                                                                                   - רם אוריון

 

דוגמנית: דני

NO ONE BELONGS HERE MORE THAN YOU

 

דוגמנית: אוריה

שמלה: אמריקן אפרל

נעליים: אדידס

דימעה

לזכר המשובח שבסרטי הנעורים.

לזכר הסלואו הראשון שלי עם יוני גולד.

לזכר הקייצים אצל אלי אביבי באכזיב.

לזכר סופי מרסו הצעירה והמהממת.

לזכר כל ההתחלות שבלתי נמנע שיהיה להן סוף.

לזכר הקיץ.

 

                                                                                     "תעבתי

                                                                          את רגעי האמת המסולפת

                                                                         את מבטי האהבה המטונפת

                                                                         את שיחות הלב החרישיות.

                                                                              רציתי יריות אקדח

                                                                                ודהרות סוסים"

                                                                                - רון אדלר

 

דוגמניות: עדן ועדי

בגדים: זארה, פול אנד בר

אביטל (17) ומיכאל (18)

את אביטל ומיכאל צילמתי לפני די הרבה זמן, ככה שאני לא ממש זוכרת מאיפה הבגדים שלבשו. מה שאני כן זוכרת זה שלמרות שהיו לבושים

בפשטות, התוית על הבגד העידה כי עלו די הרבה (ביחס לפשטותם). אני הכי בעד בגדים פשוטים ויקרים, אם יש לך כסף לנצל (אני בכוונה לא

אומרת "לבזבז", כי כסף כמו זמן, אי אפשר לבזבז, רק לנצל).

בהזדמנות אחרת בה פגשתי שוב את אביטל וצילמתי אותה, שאלתי אותה כמובן מאיפה הבגדים, וכשהגעתי לשרשרת זהב (המהממת, יש לציין)

שהיא ענדה, הנמיכה קולה ולחשה "טיפאניס'…". אני מאוד מעריכה כאלה שנשארים צנועים למרות הכסף שיש להם. אני לא לגמרי סגורה

על זה שאני לא הייתי צועקת את זה.

?WHO'S THAT GIRL

 

 

אלה רדה, 25, סטייליסטית

ההישג המשמעותי ביותר שלי… שאני מצליחה לנסוע ברכבת

הדבר הכי טוב בחיי… בן זוגי, יוסף, שמקבל אותי כמו שאני

הזיכרון שאני הכי מתגעגעת אליו… הריח של הדיוטי פרי שמזמן לא הרחתי

הפחד הכי גדול שלי… יש כל כך הרבה ואני דואגת לטפח אותם, כך שקשה לי לבחור ולהמעיט בערכו של אחר

הפעם האחרונה שחגגתי הייתה… לפני שבועיים במסיבת קצף

לבשתי… ג'ינס גבוה ומתרחב, חולצת קרושה וצעיף פרחוני- לוק של "חובצת גבינות"

אני נועלת היום… כפכפי אצבע

הגיבורה שלי… רבקה זהר, מילדות

ספר הילדים האהוב עלי… פטר והזאב

אם היה סרט שנעשה עלי, השחקנית שהייתה מגלמת אותי הייתה… מישה ברטון. לשתינו יש נפש חלשה

אף אחד לא יודע שאני… לפעמים מסתכלת במראה ואומרת לעצמי "את הורסת"

 

                                                                              I don't want to be shy"

                                                                             Can't stand it anymore

                                                                               'I just want to say 'Hi

                                                                                  To the one I love

                                                                              "Cherry blossom girl

                                                                                             air -

דוגמנית: אלה

 

 

                                                                        "שושנת פרחים ברוכת אל

                                                                            פורחת לאיש ואיש

                                                                       יש כל שנות חייו דורש לה

                                                                           יש מוצא אותה חיש"

                                                                        - שאול טשרניחובסקי

דוגמנית: לירון (אחותי)

בגדים: מנגו

הו אילנה

בניגוד ל-99% מהאוכלוסיה, אני לא רוצה שהקיץ יגמר. אף פעם מצידי. אלוהים, תעשה משהו.. הבריאות הנפשית שלי פה עומדת על הפרק.

you were born an original. don't die copy

 

דוגמנים: הדר ודגן               

                                  

שעת סיפור

 

שבת בצהריים, מרוחות מול הטלויזיה, בברלי הילס 90210 ב-v.o.d, פלאשבק.                                                                                      

1991. אתם נפגשים כל יום שישי בצהריים אצל גל בחדר להקרנה הראשונה של עוד פרק בסאגת ברנדה-קלי-דילן המופלאה. בשבת אתם חייבים להתראות שוב לצפייה חוזרת של הפרק, אולי פיספסתם משהו… איזו מילה. ליתר ביטחון מקליטים בוידאו. אתם בטוחים שהחיים שלכם הם בול (אם לא יותר) זה. בערב, כמו בכל שישי יש מסיבה בפאב של הקיבוץ. את לובשת, כמו כולן, בגד גוף שלם (היו לך כאלה בכמה צבעים מרהיבים כמו ירוק "בקבוק" ובורדו, והשיא היה אחד שחור עם פתחים בכתפיים), ג'ינס בהיר בגזרה גבוהה ונעלי עקב שחורות. את מושכת את השיער אחורה בכל מיני תכשירים מגעילים ומתאפרת בליפסטיק בורדו-חום כהה או לחילופין בליפסטיק אולטרה (שזה באמת השיא של כל השיאים). מה אני אגיד, אידיאת הקיבוצניקית בהתגלמותה. ממש "היא הלכה בשדות"…  ויש לך כמה אמיתות מוחלטות. את בטוחה שכולם מסתכלים ומדברים עלייך מרוב שאת כל כך סלפ סנטרד וחשה שכל העולם מסתובב סביבך. את משוכנעת שאם רק היית יוצאת מהחור הזה שאת גרה בו כל העולם היה בכף ידך, שלא להגיד, עפר לרגלייך. ככל שזה נוגע להורים שלך, את "בכלל לא מעשנת" וגם לא ישנה אצל חבר שלך וגם הולכת כל יום ללימודים. לגמרי. את מסוגלת לישון מארבע אחה"צ ועד לבוקר למחרת מרוב שהחיים שלך כ"כ סוערים ומתישים.

ובחזרה ב-2009 על הספה, קלי היא כזאת מתחסדת וברנדה עם הפוני העבה שלה ודילן, עדיין הורס, אבל למה הוא מדבר כל כך לאט? ומה קורה עם הברמודות של ברנדון? וג'ים וסינדי נורא חרמנים לגילם. ולוקח לך איזה רבע שניה להבין שהמון דברים השתנו, אבל את...  את נישארת בדיוק, אבל בדיוק אותו דבר.

 

                                                                                "הכל בשר כלום לא נשאר

                                                                                 משהו מתחיל משהו נגמר

                                                                                 והעניינים גדולים כקטנים

                                                                               לא מעידים שהיית פה בכלל"

                                                                                      - מיכה שטרית

דוגמנית: עופרי

בגד-ים: גוטקס (וינטג')

thank god for small mercies

 

"לאור פניות החברים בדבר השארת מיטה בחדרי ההורים לילדים העוברים לשכבת הנעורים, סיכמה המזכירות: זכותה של המשפחה להשאיר

  כחלק מציוד הדירה, מיטה אחת בלבד, וזאת ללא קשר למספר הילדים במשפחה"

- אינפורמציום מס' 339

דוגמנית: אלה

 

                                                                         "שם – מתחת להרים

                                                                        איפה שהשמיים נעצרים

                                                                          נובלס, אקסטזי, חסה

                                                                          שמפניה ודם מלוכלך

                                                                         את צריכה קצת קיטש

                                                                         בחיים ההפוכים שלך"

                                                                                - אלג'יר

דוגמנית: דור

שמלה: victim

 

        

                                                                                 "עוד פיה אחת פחות

                                                                              אפשר לסגור את הדלתות

                                                                            אם רק יכולתי גם אני לבכות

                                                                            אם רק יכולתי גם אני לבכות

                                                                                         הייתי"

                                                                                   - שילה פרבר

דוגמניות: שהם ואוריה

שמלות: זארה

 

                                                                     "רוצה להיכנס אל תוך גנך

                                                                          ואת סגורה ואסופה

                                                                       פתחי לי שערייך ואבוא

                                                                       אשקה בך אדמה, אזרע"

                                                                             - ערן צור

דוגמנית: אלה

YANA

 

יאנה, 27

משקפיים – קייט ספייד

שמלה ותיק – זארה

סנדלים - מפאריז

 

                                                                                  "על ידך אני נודדת 

                                                                                   בין שנתך ליקיצתך

                                                                               המילים שלי שבירות הן

                                                                                 וכפות ידי קטנות הן

                                                                                     אך הן לצידך"

                                                                                   - רחל שפירא

דוגמנית: יובל

בגדים: זארה

pump it up until you can feel it

 

עוד אחת שעושה אהבה מכלום

1983, הפסקה גדולה, כל הפסקה גדולה, אנחנו מעבירות ברגליים שלובות מול הוידאו הראשון שהגיע לקיבוץ,

בבית של אחת הבנות, צופות בעיניים קרועות מאושר בקליפים של אותה תקופה. המכוניות, שפנדאו בלט, אלטון ג'ון, דוראן דוראן.

נדמה לי שהאימג'ים החזקים ביותר שנחרטו לי בזיכרון מהימים האלו היו סצנה אחת מהקליפ "drive" , בה פאולינה פוריצקובה

שהייתה הדוגמנית הכי מהממת באותם זמנים מקשקשת בגיר על הקיר בייאוש נוראי, וסצנת הפיזמון בשיר שלמעלה.

וזאת בערך התמצית של נעוריי המוקדמים. סמיכים ומבהיקים ומאוד מאותגרים אסתטית.

 

                                                    

דוגמן: רום

מכנסיים: זארה

?WHO'S THAT GIRL

 

 

ספי ארליך, 27, בלוגרית (way2yellow) ומקדמת מותגים באינטרנט

ההישג המשמעותי ביותר שלי… להצליח להתקיים בעולם הרחוק מלהיות מושלם הזה

הדבר הכי טוב בחיי… שלפעמים לא משעמם לי

הזיכרון שאני הכי מתגעגעת אליו… כשפגשתי מישהו יקר לאחר הרבה זמן של המתנה

הפחד הכי גדול שלי… שלא אצליח לשרוד בעולם הרחוק מלהיות מושלם הזה

הפעם האחרונה שחגגתי הייתה… לפני חודש וחצי

לבשתי… גופיה צהובה, חצאית וסנדלים שחורים

אני נועלת היום… אני במיטה ולא נועלת כלום

הגיבורה שלי … קוקו שאנל, בהשפעת הסרט שראיתי לאחרונה

ספר הילדים האהוב עלי… ספר שירים של של הסופר והמשורר הרוסי היהודי, סמואיל מרשק, הוא נמצא אצל ההורים שלי בבית, ועדיין קוראת בו

אם היה סרט שנעשה עלי, השחקנית שהייתה מגלמת אותי הייתה… קייט בלאנשט, אומרים שאני דומה לה

 

                                                                                    "אם הירח בא בחלום

                                                                                      אם הוא רודף אותי 

                                                                                    אם הירח צבוע אדום

                                                                                     אם הוא חונק אותי"

                                                                                         - דן תורן

 

דוגמנית: נילי

בגדים: זארה

nobody breaks my heart

 

דוגמנית: אולגה

 

                                                                                 "אני אחכה

                                                                            עד שהאהבה הזאת

                                                                                תיפול ותעלם

                                                                           אני לא אחלום יותר

                                                                                   אני לא

                                                                                אני אחכה"

                                                                            - אפרת בן צור

דוגמניות: שהם ואוריה

you may say that i'm a dreamer, but i'm not the only one

 

דוגמנית: אלה

בגד-גוף: דאנסשופ

 

                                                                             "הייתה לנו אהבת עולם

                                                                              הייתה לנו אהבת עולם

                                                                              זה גדול, זה גדול עליך

                                                                                   אתה נעלם"

                                                                                 - עלמה זהר

 

דוגמן: טל

חולצה: זארה

DREAMS DIE HARD

 

 

דוגמנית: עדן

sugar rush

 

צילמתי את לי (מימין) ואת דפנה, בנות 17, למדור אופנת רחוב של המגזין GO , ובסוף לא נכנס לגיליון… אפשר לשים לב לסינכרון המדהים בפרצופים שלהן בכל תמונה. הכי BFF.

לי: ג'ינס-מנגו, צעיף – twentyfourseven, תיק –אקססוריז, עגילים – דיווה

דפנה: שמלה וסריג – זארה, תיק – topshop

 

                                                                              "ואתה כבר חושב

                                                                                 שתוכל לגמור

                                                                          ביום אחד לזרוע ולקצור

                                                                            מכף רגל ועד ראש

                                                                             אני שמורת טבע"

                                                                              - לורטה לין   

 

דוגמנית: מריה

     ?will we receive without ever asking"                                   

    "i'm just curios                                    

      forever more" - moloko"                                   

דוגמן: רשף

קסטרו תצוגת חורף 2010, רשמים:

האנגר 11 בנמל, 10 בבוקר, 3 כוסות שמפניה כבר מבעבעות לי בבטן. אפשר לקחת את מה שיאמר פה בערבון מוגבל.

תצוגה מדהימה. סטיילינג משובח, קונספט מגובש, ומספיק פריטים ששווים רכישה (בחיים אני לא מוצאת מה לקנות שם).

אה, ומוזיקה. לפנים. מישהו שם עשה עבודה טובה.

כל מי שצעדה שם על המסלול היא כמו שמשי חוג'ה מעידה על עצמה "כוסית לא קטנה", אבל הבנים (במיוחד יונתן וגמן וזה שצעד אחריו) היו לגמרי god gifted. לוק מזרח אירופאי ומבט קצת מבולבל וחסר ביטחון כאילו הרגע אספו אותם מהעבודה בפלחה או משהו.

מבחינה אופנתית מה שהיה שם זה הרבה שכבות (טייצים מעולים), צבעים כהים (הרבה שחור ואפור וסגול וכחול), מגפונים קטנים מקושקשים בניטים – לבנות, סוודרים וסריגים ארוכים מאוד (די מטאטאים את הרצפה) – לבנים, זה בערך מה שהכי בלט.

וג'קט אחד בגזרה גברית עם שרוולים מקופלים, שאני חייבת לשים עליו את הידיים.

וזהו. היה מעולה. מרגש (אתי רוטר ישבה בדיוק מולנו ובאמת ראו עליה שהיא מתרגשת מכל בגד שיוצא למסלול. איזה חמודה) ואפילו מעורר השראה.

לא ניראה לי שיש סיכוי שמשהו מכל זה יתורגם בהצלחה למראה של הבגדים על הקולבים בחנויות, אבל אני אסתפק בזה,

בינתיים.

playground love

הפקה שצילמתי עבור AZIZA MAGAZINE – ISSUE 3

דוגמניות: אוריה ויובל

בגדים: anna k, קאלה, זארה, פול אנד בר

שעת סיפור

שני שברונות לב, סבתא שמתה, לוויה דרמטית במיוחד, חתול שנדרס, תאונת דרכים בה ראיתי את הסוף (אפס נפגעים בגוף,
אבל אחת בנפש), שלושה מקומות עבודה מהם פוטרתי (ביניהם שני מגזינים).
האירועים שהיו מנת חלקי בששת החודשים האחרונים.
בלי תעודת זהות (אבדה) וללא רישיון נהיגה או דרכון בתוקף (שכחתי לחדש), הפכתי להיות אדם ללא זהות, סוג של צל,
מישהי שתיאורטית לא ממש קיימת, ובמעשי לא ממש רצתה להתקיים (אין לי נטיות אבדניות אבל אם היו לי, אין ספק שהפוסט הזה לא היה נכתב).
אלמדובר, שטבע את הביטוי "פרה בלי פעמון" בסרטו היפה ביותר "פרח הסוד שלי", ידע על מה הוא מדבר.
מישהי שלהגיד עליה שאבדה לה הדרך, יהיה אנדרסטייטמנט.
ובכל זאת, וכנגד כל הסיכויים, הכל בסדר עכשיו. הפיאסקו נחתם.
לאחר חודש שלם בו מיעטתי לצאת משערי הקיבוץ בו אני חיה, כמעט ללא חיכוך עם העולם שבחוץ, בעזרת הסאפורט סיסטם
הטוב ביותר בעולם (החברים שלי המעולים והמפרגנים, ובעיקר החברות), חודש בו כל מה שעשיתי היה לקרוא ספרים, לעלעל
במגזינים, למלא מחברות ברשימות מטורפות מרוב שהייתי אובר-וולמד ומטושטשת מרוב כאב, להתמכר לתכניות הכי מטופשות
בטלויזיה ולגלישה אינסופית ברשת. אה, לפעמים גם עליתי לבריכה. השתכרתי פעמיים. אסקפיזם מוחלט. זה מה שנדרש לי כדי
לבנות מחדש את עורי. החלמתי.
אני לא חושבת יותר שהעולם הוא מקום נוראי לחיות בו (אבל עדיין מאמינה שהחיים די שבירים) ולא חושבת שמשהו איתי לא
בסדר (האמת שאני חושבת שאני די בסדר איך שאני), ואני מלאת השראה שוב ומלאת חלומות ואמביציה והכי חשוב, אמונה.
הפכתי למאמינה. ורק בשביל זה היה שווה שהקלפים יטרפו מחדש.
למה סיפרתי את כל זה?
אין קשר ממשי בין קורותיי בחצי השנה החולפת ובין ההחלטה לפתוח בלוג.
אולי בשם האופטימיות. החגיגיות. בא לי טו ספיק אאוט (אני עושה את זה הרבה לאחרונה וזה לגמרי מוכיח את עצמו),
ליישר קו, להבין שבאמת יצאתי לדרך חדשה.
אז מה יקרה פה? מה יהיה? מה מעניין אותי? איך ניראה העולם שלי? מי אני?

אני מדוממת שניה מנועים
ואז מתחילה..